מאבק הכוחות מאחורי הקלעים
בעולם אידיאלי, משרד הגנת הסביבה אמור להגן על בריאות הציבור ועל איכות האוויר והמים. בפועל, כשהאינטרסים הכלכליים נכנסים לתמונה, התמונה משתנה לחלוטין. המתח בין משרד האנרגיה לבין משרד הגנת הסביבה נמצא בשיאו, והוא מתבטא בכל החלטה משמעותית שנוגעת לתעשייה המזהמת בישראל.
משרד האנרגיה, שתפקידו להבטיח את אספקת האנרגיה למשק, פועל לא פעם בניגוד מוחלט לעמדות הגורמים הסביבתיים. כשמדובר בחברות נפט ובתי זיקוק, משרד האנרגיה נוטה להעדיף את האינטרס העסקי על פני שיקולי בריאות הציבור.
מקרה בזן כסמן דרך
הדוגמה הבולטת ביותר למאבק הזה היא פרשת בזן במפרץ חיפה. למרות שנים של התרעות מארגוני סביבה, מומחי ביטחון ואף ממבקר המדינה על הסכנה שמהווים מתקני הזיקוק בלב אזור מגורים צפוף, משרד האנרגיה המשיך לתמוך בהמשך פעילות בזן. גם לאחר פגיעות הטילים האיראניים במתחם, שהסתיימו במות שלושה עובדים, משרד האנרגיה פעל להקל על החברה ולאפשר לה להמשיך בפעילותה.
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן נמצאת בעמדה מורכבת. מצד אחד, משרדה אמור לייצג את האינטרס הסביבתי. מצד שני, השיקולים הפוליטיים והקואליציוניים מגבילים את יכולתה לפעול בנחישות מול משרד האנרגיה החזק יותר.
למה משרד האנרגיה מנצח?
הסיבה העיקרית לעליונות משרד האנרגיה היא פשוטה: כסף וכוח פוליטי. לחברות האנרגיה יש השפעה רבה על מקבלי החלטות, וההון שמגויס ללוביזם עולה בהרבה על יכולות ארגוני הסביבה. כשמנכ"ל משרד האנרגיה מפעיל לחצים על המועצה הארצית לתכנון ובנייה, הוא עושה זאת מתוך עמדת כוח.
יתר על כן, הטיעון של ביטחון אנרגטי משתיק כמעט כל ביקורת. כשאומרים שישראל צריכה את בזן בגלל מחסור בדלק, קשה להתנגד, גם אם הנתונים מראים שיש חלופות.
הדרך קדימה
השינוי הנדרש הוא מבני. צריך לחזק את סמכויות משרד הגנת הסביבה ולהבטיח שההחלטות יתקבלו על בסיס שיקולים מקצועיים ולא פוליטיים. המעבר לאנרגיה מתחדשת ולתחבורה חשמלית הוא לא רק שאלה סביבתית, אלא גם שאלה של ביטחון לאומי ובריאות הציבור. כל עוד משרד האנרגיה ימשיך לקבוע את המדיניות לבדו, הציבור ישלם את המחיר.